בס"ד

א וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ, מִקְטַר קְטֹרֶת; עֲצֵי שִׁטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.ז ז וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן, קְטֹרֶת סַמִּים; בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת–יַקְטִירֶנָּה.  ח וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם, יַקְטִירֶנָּה–קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה, לְדֹרֹתֵיכֶם.  ט לֹא-תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה, וְעֹלָה וּמִנְחָה; וְנֵסֶךְ, לֹא תִסְּכוּ עָלָיו.  י וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה:  מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם–קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא, לַיהוָה.

"ידע שווה כח" – האומנם?

בימים כתיקונם, כאשר בית המקדש היה קיים היו מקריבים על מזבח הזהב את "הקטורת". להכנת הקטורת הייתה נוסחה סמויה ומיוחדת (אפילו יותר מזו של קוקה קולה!)

מינונים מדוייקים של המרכיבים השונים (למידע ראשוני אודות פירוט המרכיבים לחצו כאן) היו מרכיבים קטורת מושלמת שהעשן שלה היה עולה בקו ישר (!) היישר אל השמים – אל האלוקים ומכפר על עם ישראל.

משפחה אחת שמרה בקנאות על הסוד הכמוס. משפחת "בית אבטינס" שמה. המדרש מספר כי בית אבטינס היו בקיאים במעשה הקטורת ולא רצו ללמד לחכמי הדור. חכמי הדור הבינו כי המידע הרגיש הקיים עלול להיעלם בתוך מספר דורות עד אשר לא יישאר איש ממשפחה זו. החכמים מנסים לשמר את הידע "בארגון" – בעם ישראל. החכמים ניסו לחקות את מעשה הקטורת על ידי הבאת אומנים ממצרים. אותם אומנים הצליחו אמנם לפטם את הקטורת בצורה הנכונה אך העשן לא עלה בקו ישר אחד כלפי השמים כפי הנדרש אלא התפצל למספר כיוונים שונים. משהו היה חסר.

הסוד נשאר אצל משפחת בית אבטינס

כששאלו חכמים את את אנשי בית אבטינס מדוע הם אינם רוצים לגלות את הסוד – ענו האחרונים שהם יודעים (מבית אבא) שבית המקדש עתיד להיחרב.  נקודה זו אמנם נזקפת לזכותם על ידי החכמים אך הסוד הגדול נגנז לדורות הבאים.

בקריאת הטקסט כפשוטו נראה כי היו מניעים נוספים למשפחת בית אבטינס שלא לגלות את הסוד. כאשר בוחנים את התפיסות ואת המציאות באותה תקופה מוצאים כי חלקם מצלצל לנו מוכר גם כיום בחברה המערבית בכלל  ובשוק העבודה בפרט.

לשתף או לא לשתף – זו השאלה

מוכרת כיום תופעת ההתנגדות לשיתוף הידע בארגונים וחשש מפני "מערכות שמחליפות בני אדם".

על פי הנוסחאות השונות (והמקובלות כך נראה) – ידע שווה כח. אדם בעל ידיעות רחבות מרגיש כי הוא מוערך ובעל יכולת השפעה. הוא שומר את הידע שלו לעצמו בלבד ולא משתף בו אחרים. הוא חושש לתפקידו ומעמדו ולכן שומר על הידע כקלף המנצח שלו.

מבין האדם, כי כאשר יעביר את הידע הזה – יתפוגג כוחו והמומחה הופך רלוונטי פחות עבור הארגון.

מאידך, קיימת תחלופה גדולה בין בעלי תפקידים בחברות ובארגונים והארגון מאבד את הידע שלוקח איתו העובד. ידע מועיל ולעיתים רגיש מאוד לאותו הארגון.

החשש אומנם מוצדק לעיתים, אך על העובד לזכור כי הוא פועל תחת מטרה גדולה יותר מתפקידו הפרטי, הלא היא הצלחת כלל הארגון.

בית אבטינס ראוי היה שיבחנו את טובת הכלל, הלא הוא  עם ישראל בדורות הבאים, אל מול טובת הפרט – משפחתם ומעמדם הם.

כמו כן על העובד להבין כי אם ישכיל לשתף את הידע עם אחרים, ילמד מניסיונם ויוכל אף להתקדם מהר יותר בתחומו.

מגמה הולכת ומתרחבת כיום בארגונים וחברות היא דווקא השיתוף בידע כמנוע צמיחה לפרט ולכלל. עובדים המשתפים ידע מתוגמלים על כך. בארגון מרוויח משימור המידע והעובדים נהנים ממעמדם כמומחה – אותו אדם ששיתף את הידע עם האחרים. הניסיון מלמד כי עובד המשתף ידע, אפקטיבי יותר והארגון שומר על כבודו ומעמדו. כמו כן העובד מוערך בקרב כלל הקהילה והתחום העסקי אליו הוא משתייך.

ידע לא שווה כח. שיתוף ידע – כן.

לקריאה נוספת בפוסט "שיתוף כמנוע צמיחה והקטנת הסבל – פרשת וארא" לחצו כאן.

ועכשיו נסו אתם!

קחו את הזמן!

הוא שלכם!

פורסם במקור ב- http://takeyourtime.co.il/

כתיבת תגובה